ח.ב, בת 50, נפגעה בתאונת דרכים כנהגת רכב בדרכה לעבודה. נקבעה לה נכות בשיעור 28% והיא מקבלת קצבה חודשית בסך של 2,440 ₪. ההליך בביטוח לאומי וכנגד חברת הביטוח הניב לה סכום של 612,000 ₪.
ח' נסעה לעבודה, ורכב צד ג' שיצא מחניה התנגש בדלת רכבה בעוצמה וגרם לה לפגיעה בכתף בצוואר ולפוסט טראומה כתוצאה מהתאונה.
עו"ד מאור פנה לביטוח הלאומי ולאחר מאבק ממושך הכולל גם וועדות ערר נקבעה לד' נכות בשיעור משוקלל של 28%.
ד' קיבלה דמי פגיעה, נכויות זמניות, וקצבאות כאשר בסכום מהוון עומדים תגמולי המל"ל על סך כולל של 472,000 ₪.
מאז התאונה חלפו 4 שנים ולא זאת ששכרה של התובעת לא ירד, אלא היא אף השביחה אותו והתקדמה בעבודה. לפיכך טענה חברת הביטוח כי התובעת לא זכאית לפיצויים בראש הנזק המרכזי של הפסדי שכר לעתיד, ולכל היותר זכאית לפיצוי נמוך אשר בניכוי תגמולי המל"ל יביא לבליעת תביעתה.
חרף האמור הצליח עו"ד מאור לשכנע את חברת הביטוח כי הפסד השכר לעתיד הוא ספקולטיבי ועל פי הפסיקה יש להביא בחשבון את האפשרות כי בעתיד ייגרע שכרה של התובעת או שהיא תיפלט לשוק העבודה וזאת מפני שנכותה היא תפקודית ולא ניתן לחזות את העתיד במדויק, ולכן יש לזקוף זאת לזכות הנפגע על מנת שלא יקופח.
לבסוף הוסכם על פיצוי נוסף מחברת הביטוח בסך של 140,000 ₪ אשר הביא להעמדת הפיצוי הכולל (בצירוף תגמולי המל"ל) לסך של 612,000 ₪.